קְצָת עָלֵינוּ
כבר בתור ילד הייתי מחובר לאופניים.
לא רק אני, כל האחים שלי, היינו משפחה כזאת.
לפני 20 שנה, בהתנתקות מגוש קטיף, אמא שלי רצתה לתת אופניים לכל הילדים של הגוש, תבינו, זה הרבה לפני הרשתות החברתיות, הכל היה במיילים. היא גייסה כמה תורמים וכמה שותפים ויצאה לדרך. את זוגות האופניים הם רכשו, אחי הרכיב בחנות שלו וכל משפחה קיבלה זוג או כמה זוגות אופניים.
אז כן, האופניים זה עסק משפחתי. היום לשני אחים שלי יש חנויות אופניים, בירושלים וביד בנימין.
בתור נער האופניים ממש הצילו אותי. את הפרעות הקשב שלי לא היה קשה לאבחן, אבל אמא שלי דגלה במדיניות של יחס טבעי וללא ריטלין. היא עודדה אותנו לתזונה בריאה ופעילות גופנית.
אז את האנרגיות העודפות שלי ניתבתי לאופניים. התחלתי את היום עם שעות של רכיבה על הבוקר, ולשיעור הגעתי מפוקס יותר. ממש חוויתי על בשרי איך הרכיבה עוזרת לי לווסת את הגוף ולהשקיט את הנפש.
כשהתחתנו, רעות ואני, המתנה הראשונה שקניתי לה היתה זוג אופניים, וכשנולדה בארי, הבת הבכורה, חיברנו לאופניים שלנו כסא להרכבת פעוט. רכיבות ארוכות היו מרדימות אותה ומחברות בנינו.
לָמָּה דַּוְקָא אוֹפַנַּיִם?
מחקרים מראים את הקשר בין רכיבה בפרט ופעילות גופנית בכלל להפחתה של דיכאון וחרדה.
אנחנו רואים את זה בשטח, יום יום, שעה שעה. בסדנאות החוסן, בחוגים, בטיולים, בעצם, בכל מפגש עם האופניים והטבע.
ברכיבה על האופניים משכללים את היציבה, האיזון והשליטה בגוף. הרכיבה מחזקת את שרירי הליבה והרגליים ומחזקת את הגב.ברכיבה מתמודדים עם אתגרים לכל אורך הדרך. בפניות, בירידות ובעליות, ברכיבה ממושכת ומאומצת.